<h1>ארחות חיים הלכ' סעודה סימן כ"ג</h1>
<h2>דף נט:</h2>
והיכא דקא אכיל נהמא וצריך לאפנויי והדר אתא שארי המוציא ברישא והדר אכיל. והירוש' פירש שינוי מקום היסח דעת. והרמב"ם ז"ל כתב היה אוכל בבית זה והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקראוהו חביריו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר צריך לברך על מה שאכל למפרע הואיל ושינה מקומו וחוזר ומברך המוציא וגומר סעודתו שינה מקומו מפנ' לפנה בבית זה אין צריך לחזור לברך או אם היה דעתו בראשונ' לשנות את מקומו אין צריך לחזור ולברך. והר"ף כתב דשינוי מקום אין צריך לברך אפילו יצא והפליג ודבר עם חבירו אפילו שעה אחת אין צריך לברך המוציא אך צריך ליטול את ידיו לפי שהסיח דעתו מהן. וכן אם יצא והשתין נוטל ידו אחת אותה ששפשף בה. וכן אם עמד אדם להתפלל תפלת המנחה בתוך הסעודה אין צריך לחזור ולברך המוציא דאין זה היסח הדעת כדאמרינן בפסחים. וה"ר אשר כתב בני חבורה שהיו מסובים וקדש עליהם היום צריך שיפרסו מפה ויקדשו ואח"כ לא יברכו ברכת המוציא ולא ברכ' המזון והוא שלא יצאו חוץ או לא עקרו מאכילתן וכן כתב הריא"ף ז"ל. והר"י מקור' כתב בני חבורה שהיו מסובים ועקרו רגליהם ללכת לקראת חתן או לקראת כלה והניחו מקצתן כשהן חוזרים אין טעונין למפרע ברכת המזון ולא לכתחילה המוציא. והגיה הר"ף ז"ל ואמר מה שהזכיר ברכה למפרע לאו דוקא כשהניחו שם מקצת חברים דהא היסח דעת אינו גורם חיוב ברכה למפרע דהיינו ברכה לאחריו כי אם לכתחילה כדמפרש בתוספות גבי הב ונבריך והא דאמרינן בברייתא דאם לא הניחו מקצת חברים דטעון ברכה למפרע עצה טובה קמ"ל דשמא ישהו קודם חזרה כדי שיהיו רעבים מאותה אכילה ותו לא מצי מברכי ברכת המזון עכ"ל.
